החג הראשון אחרי הגירושין מפגיש אותך
עם כל מה שהשתנה
ובעיקר עם החיים החדשים שזרים לך כרגע.

הילדים נוסעים עם אבא שלהם למשפחה שלו.
המשפחה שהיית חלק ממנה במשך שנים
ועכשיו כבר לא.

והשאלה הכואבת עולה,
"מי אני עכשיו?
אז למי אני שייכת עכשיו?
ומי שייך לי?"

הבדידות מתעצמת,
הפחד נכנס,
הגעגוע למה שהיה פעם צובט בלב.
והכאב מהפרידה צועק חזק יותר.

זה קורה במיוחד כשאת מסתכלת סביבך ורואה את חברותייך
עם בני הזוג והילדים
ואת מרגישה שהחיים שלך נעצרו.

אבל בתוך כל הכאב הזה יש משהו אחד
שעדיין נמצא בידיים שלך.

וזאת היכולת לבחור.

אני זוכרת את החג הראשון שלי.
נסעתי עם הורי לאחי
ועוד בבית החלטתי שהנסיעה תהיה מלווה בשירים, צחוק ושמחה.

לערב אחד החלטתי בבחירה מודעת ,
לשים את הכאב בצד ולנוח ממנו.
לא ברחתי ממנו
ולא התכחשתי אליו
בחרתי לנהל אותו.

אז אם זה החג הראשון שלך אחרי הפרידה
תסכימי לתת חופש לכאב,
שאלי את עצמך,
"מה אני יכולה לעשות היום כדי שיהיה לי קצת יותר נעים?
ועם מי אני רוצה להיות?"